סיפורים חיים



7/11/2018


מגרש של התנסויות

החיים מגרש של התנסויות. והבאת את המאבק הזה עם עצמך כדי לחשוף את עצמך. כדי ללמוד לחשוף את הטוב שבך.
"עד שלא תהיו כילדים".
ואתה אחראי על כל האחרים ואתה אחראי על מראה העולם. לא כמו קין "השומר אחי אנוכי?" כן! שומר. ועוד איך שומר. ודואג ומקל ומעז.
לפרוץ את הגדר של חוקים וקודים וסדר ואסור ומותר. אל מרחב של אושר. ואיזה אושר!..:)
ואתה תיפצע ותעבור דרך המחבל והשורט והמר ובסופו של דבר, אין מר ואין מחבל ואין כואב. נותרת רק חדווה.
בלתי הפיכה. מרנינה.
"האמת היא חדווה".



6/11/2018


מעשה בעורב

"אני רוצה לפתוח את השער לבד!" אומר חמודי. ילד בן שלוש.
השער מוביל לגינה מתחת לבית. חמודי. רזה. גבעולי. עיניו חומות, קורנות. מבטו מחייך. חכם. "שַאטֵר". אין טיפה של שומן עליו. אין לחץ עליו ולגופו - תואם. זריז. מֵעֵז. מטפס על עצים ועל גדרות. אוהב לקפוץ ממקומות גבוהים. לבי נמס מפחד כשהוא קופץ. והוא מחייך ואומר:
"מַא תְכַפִיש, בַּאערֵף אַנוֹט!" אל תפחדי, אני יודע לקפוץ!
בגינה. יחד עם מוּנָה ומִירַל, שתי אחיותיו. שערן יורד עד למותניהן, בנות שש ושבע. עיניהן מלוכסנות מעט ומבטן פיקח. חם. עורב מת מונח על הדשא.
"צריך לקבור אותו!" אומר חמודי.
מירל: "אני יודעת לחפור טוב!"
רצים לפינת הכלים. חוזרים כשכל אחד נושא את בידו. חופרים. מניחים את הציפור בתוך הבור. שופכים עליה חול בערימה.
"לא!" אומר חמודי, "צריך להוציא אותה בחזרה! אין לה אוויר!"
אני אומרת לו: "חביבי, הכל בסדר, היא עלתה לשמים!"
מתעקש הילד: "אין לה אוויר!"
מוציאים את הציפור. חמודי מביט בה ואומר:
"לא! צריך להחזיר אותה לאדמה! החתול יאכל אותה!"
מחזירים לאדמה. אני מהדקת את החול שמכסה על הציפור.
חמודי: "די! אל תהדקי כל כך חזק! יכול לרדת לה דם!"



6/11/2018


LOVELY

Lovely. All. The thought of waking in the morning and cleaning the house.
The light that shines on the smiling tiles.
The quiet of the hour. Midnight.
In the kitchen fruit on the counter. A bottle of olive oil. A pickled lemon in a jar.
The ticking of the clock that measures nothing.
There is no beginning, there is no end.
It's all experiences over and over, again and again.
Until we're noble in everything we think, speak, do..:)
"אלהים אתם ובני עליון כולכם".
Forevermore with the "good". The only thing that exists.



3/11/2018


שחר עולה. מטהר.
"אושר". דבר מופלא. כולם כמהים לו.
מחפשים אותו במקומות שהוא איננו.
ארוחות משפחתיות. פגישות במסעדות. כיסאות על מדרכה. בתי קפה שונים, בשכונה, בעיר, ה club האנגלי. בתי בירה. לא יוצאים מגדר "פעוטון לילדים". חיקוי לאושר. כושל. "התכנסויות" שהסרק בהן הוא העיקר.
"אושר". You have to fight for it
להתנער מכל קוד שמעוות ונוהג שמפריע.
"אושר". בך. אצלך.
!Fight for it



2/11/2018


יום שרבי, סתווי. משחקת שמש על מרצפת. משתעשעים עלים עם רוח. רשרוש של יופי.
ובמעוף הרוח נושרים עלים אל תוך החדר.
קסם..:)
אושר באוויר.
לעולם לא לוותר.
אמונה: לא נתפסת על ידי חושים. אינה תלויה בדתות. מדע מתעלם ממנה, ואם אתה כבר מאמין יבוא הספק לטרוף אותך.
לעולם לא לוותר!



20/4/2016


עד שנראה

באים רגעים אחד אחד.

שלא אשבר שלא אפחד.

וכל יום מחדש מקיצה מחלום לחלום, שנרקם מחדש.
והיא שרה לו שיר ועיניה דומעות ויכול להיות שהכל קורה, שצריך להיות. וזה לא נגמר. חיים שאחד בשני נשזר.

ואין קטן וגדול ואין יום אתמול ואסור ומותר וחטא שנשאר. אפשר לתקן את מה שנשבר.

לוחש לה הברוש בוקר טוב וציפור בחלון אומרת שלום.

ולרגע דוממים יעמדו הציפור, היא והברוש, יַחְלְקוּ רגע נצחי שאיננו רגע ואיננו זמן. זה תמיד. לעולם. זה ניתן לְךָ ולה, לכולם.

וילדה שאמרה לה "אני יותר גדולה!" "בת כמה את?" שאלה? "בת שישים ושמונה!" "ואני הרבה יותר גדולה" אמרה. "קרוב לתשע!"

ואולי זה נכון והיא בת מליון והיינו ביחד באותו החלום. וזה ימשך עד שנתעורר למה שאנחנו באמת.

וצחוקה משובב ועיניה בורקות וכנה המבט והיא שולחת לי יד.

וכל יום מחדש נרקם עוד חלום, גם בלילה גם ביום, ולא נרתע משיעור שנלמד כל הזמן, מחדש, עד שנקיץ ונראה.



30/8/2014


30.8.2014
שבת - 7:00 בבוקר.
הלך לעולמו הסופר והוגה הדעות שלמה קאלו.
שאין כמוהו להורות דרך. ואם אינך מרפה תיגע באושר שלא האמנת שהוא קיים.
מילותיו האחרונות :
"הכל מצויין למי שאינו משועבד"
נאמן לעצמו עד נשימתו האחרונה, מסר עצמו לאביו שבשמיים.

השדות והחורש
זהרו בשמש
מברכים אותך לשלום
על צמרת הברוש
שר הזמיר לילה טוב
לך אל תירא
אל אביך אתה בא.

בשדה צהלה אנפה
פרח זעיר הזיל דמעה
אל תיראו אחיי
חיו עד בלי די
את האור שממנו נבע






1/8/2014


מחר שיאיר

הוא הלך אליי קרב
שיהיה לך מחר
חייך הוא אלייך
כשנפל על חרבו
מלאכים מעליו
הרימוהו אל על
אל שחק מאיר
לא נגמר בו השיר

לימין דוד הושיבוהו בהוד
סיעה של יונים חגה מעל
אל תבכי נערה אל תרכיני ראשך
יהיה לך מחר
נפגש על ההר

עמדו בחורים
כארזי הלבנון
לא ינום ישראל
לא יישן יעקב
יהיה יום אתמול
למחר שיאיר
ותקום הארץ
ונשיר לה שיר

גיבוריה שבים
אל יירך לבבכם
משמיים שומרים.
גיבוריה נחים.



13/7/2013


"תיקון כללי" (ככה זה התחיל)

7.12.2012. מופע של כמה אמנים ב"קאמרי" (עולה על הבמה ושרה ל"באלאנס") בסיומו צועדת לחדר ההלבשה וחולפת על פני בחור צעיר ומשתבצת בהכרתי "עלם חמודות", שאומר לי:
- את שרה יפה.
מהנהנת בראשי,מעט נבוכה, וממשיכה לצעוד.
-לא, באמת - שב ואומר.
מאחורי הקלעים של הבמה. באיזה שהוא רגע, יעמוד לידי וישאל:
- את עדיין מקליטה?
- בטח - עונה לו.
- יש לי שיר שחושב שמתאים לך.
נמצאים בחדר האיפור והוא יגיש לי את האייפון שלו ואני אקשיב לשיר. בדרך כלל מספיקות כעשר שניות כדי לקבוע אם השיר מתאים. מקשיבה כחצי דקה. השיר באמת מתאים. מבקשת שיעביר לי אותו למחשב של השכן יגאל (אין לי מחשב).
מקבלת את השיר בביצוע של אותו אמן צעיר ועכשיו כבר יודעת את שמו: לירון לב. והביצוע יפה, יפה מאוד. והשיר מרגש, פרי יצירה, מילים ומנגינה של לירון לב.
אחרי מעקשים, של מנעד גבוה מדי ומנעד נמוך מדי, נפגשים בביתו. מתרגשת. כשישה חודשים לפני המפגש עם לירון אני מתפללת ומבקשת "לעשות מוסיקה" וכל ישותי כמהה למוסיקה. והדבר ניתן. וזה מתחיל (שנינו עדיין לא יודעים זאת) עם השיר "תיקון כללי" ובפעם הראשונה אני שרה בצלילים נמוכים שהולכים ועולים (ולוקח לי זמן להתרגל לפירוק המשפט כמו שלירון שר) ובפעם הראשונה ובאופן טבעי (השיר לא מקבל אחרת) אני שרה בריש גרונית. ומצטרף לירון לשיר ומרקם הקולות תואם בצורה מושלמת (כאילו הכרנו בזמן ומזמן). נכנסים להקליט את השיר. והשיר מכנס אותך לתוך גרעין הלב ונותן לטוב לפעול וזאת אמנות.
ומתפתחת זיקה.
כישרון פוגש כישרון והמיטב של השניים בא לידי ביטוי.
חוזרת הביתה ופתאום (כך זה קרה, פתאום) מוצאת את עצמי כותבת מילים לשיר. מעט נדהמת וקצת בספק מצלצלת ללירון שאומר לי:
- סמסי לי את השיר.
- זה ארוך - אומרת לו.
- רגיל להודעות ארוכות - אומר.
והמילים נראות לו והוא יכתוב להן מנגינה. והקולות ששר לירון חודרים ללב ועושים לי להמריא וביחד הופכים את השיר למשהו סובלימי. ונקרא לו "לא כמו אתמול".
והזרם כמעיין מתגבר ובתוך חודש נכתבים כעשרים שירים ולשבעה מתוכם יכתוב לירון מנגינה.
והיד נטויה.
וגדלה הזיקה.
מעצימה ומעמיקה. וכישרונו עצום ומתאים לי. דמותו גבוהה ועיניו כשל נער וזוך בהן. לימים אתוודע לכישרונו לחקות. ובחיקויים שהוא עושה באים לידי ביטוי קולו של האדם והמופלא שבחיקוי: אופיו של האדם.
מבלי לתכנן ומבלי לראות את הצעד הבא (הדבר קורה מעצמו) מתפתח מופע משותף וחושבים על אלבום משותף. וזה מסוג הדברים הכנים, שהיו צריכים לקרות. וכשזה ככה, זה מופלא, מיוחד, מפתיע, משמח. ואומרים לי שלירון זכה ואומר:
- לירון זכה ואני זכיתי והקהל זוכה.
מתוודעת לשאר חברי הלהקה ומתרחבת הזיקה בין כל חברי הלהקה והיא מלאת חן ומוכשרת. והמילה שמשתבצת לתאר את האחווה היא: "רעות" שתופסת כאן במלוא משמעותה.
משה לוי. יועץ מוסיקלי. מעט מנומנם. לפעמים יישב ועיניו עצומות ונדמה שאיננו מקשיב ולפתע יאמר: "נסו עכשיו בטון גבוה יותר", או "נסו לנגן רק בוזוקי ופרקשן שיהפוך את זה למשהו יותר מדברי". כולנו אוהבים אותו. ראייתו המיוחדת של המוסיקה היא משהו שממריא. אתה מופתע ומאושר מדיוק הערותיו והן מבורכות.
ניר יונה - משקיף מעל. גבוה. מאוד גבוה. רך. עיתותיו בידיו. יאמר דבריו בנחת. שמחים כשהוא מגיע. יעסוק גם במיקס של השירים וכולו נכונות לשמוע תגובות, כאלה ואחרות, להבינן וליישמן. נעים איתו.
אלון דהאן - sound man. ואיזה איש sound. אומן! כשה-sound בידיו תחושה של ביטחון מתקיימת. יישמע כל צליל בבהירותו וכל מילה תהיה מובנת. יש מי שאוחז את הכל ונותן לזה להישמע בדרך מובחרת. הוא משלנו.
שֶם המופנם, שרכות הבעתו על הגיטרה והבוזוקי חודרת ללב.
רועי חלד - עיניו בוחנות בכל רגע, שתיפופו, מוסיקה, שמעגנת ואוחזת ומותירה לך להיות בדינאמיקה שלך. והוא נותן דעתו על כל תו וכל קטע של קצב.
גל דהאן - סקסופון, קלרינט, חליל - שנשמתו נשפכת, כל כולה, אל תוך הכלי שהוא מנגן ואיזו נשמה!
אלון רדעי - נסו לעמוד על יד האנרגיה התמידית שלו, ונגיעותיו על הקלידים יפות מאוד.
אמיר קובלסקי (המחליף של אלון) - עדינה נגינתו. מוכשר הבחור הצעיר הזה. כשכולם נמצאים בחדר פתאום אראנו. נטמע אל עצמו. שקט. טוב לב.
נדב גיימן - עשרות סוגי פרקשן (הגיע להקלטה עם מכונית עמוסה) שלא יירתע ולא ייעף מלהוסיף עוד דבר ועוד דבר. דמותו שברירית ובתוכה לב רגיש.
דניאל דוּב - נגן הבס. צריכים לראות אותו קופץ. קפיצותיו הגמלוניות מלאות חן וכולו התלהבות והוא מסור. לפני ההופעה ניגש אלי ואומר לי:
- מתרגש ורוצה כבר לעלות - ופניו פנים של ילד.
והסוד של המופע החדש הזה: המוסיקה. שעוברת בינינו וכולה לב ועושה מהדבר שלם.
שנהייה ראויים למה שניתן.



25/1/2013


תיאטרון תמונע
19.1.2013

לירון לב ורבקה זהר
"ושניים כי טוב"
בפעם הראשונה ביחד

רבקה זהר ולירון לב ,יוצר צעיר ומבטיח, חברו יחד למופע משותף מיוחד במינו. המופע משלב שירים חדשים שכתבו השניים, לצד הקלאסיקות של רבקה. בימים אלה מקליטים רבקה ולירון אלבום חדש משותף, סינגל ראשון מתוכו ייצא לאור בקרוב.



29/7/2012


עיגולי זהב

באחד הבקרים. יום רביעי. הלכנו דבורה סמדר לאל (Lael) ואני לנקב חורים באוזניה של ראל. בת חצי שנה. הלבישה אותה אמה בתכלת ולבן ולרגליה גרביים בסגול עם פסים לבנים. ראשה הקטן היה עטור קוקיות ואת כתפיה הקטנות עטף רדיד זעיר מתחרה לבנה.
יושבות דבורה ואני ברכב ומחכות. מגיעה סמדר נמרצת, חיוכה רחב, פניה קורנות, שאחזה את ראל אחיזה מיומנת ומאחריהן צעדה האם שנשאה את הכיסא. יפה האם ותנועותיה זרימה של כנות. חזקה היא ודואגת שבתה תשב "כמו שצריך". מחייכת חיוכה הקורן ומנפנפת לנו לשלום. תרמיל הביאה איתה עבור הקטנה ובו מכל מה שהיא תצטרך לו.
נוסעים. והקטנה תשב בכיסאה מביטה בערנות במסביב לה. עינייה נבונות. לא נרתעות. עוד אנחנו נוסעים ונרדמה ראל. מגיעים לתל אביב לאשר התכשיטן. סמדר נושאת את ראל בזרועותיה ואחיזתה כאילו האם היא. "בוקר טוב אשר!" אנחנו אומרות. מושיבים את ראל על דוכן שמעטהו עשוי מזכוכית עמידה ומשתקפים דרכה מיני עגילים בשלל צבעים. יושבת בת החצי שנה ישיבה איתנה. אשר מבקש שנאחוז בראשה. סמדר תעבור מאחורי הדוכן אוחזת במותניה, ואני אאחוז בראשה הזעיר כדי שאשר יוכל לסמן מקום הנקב באוזן. אוחזת ראשה בקלות והיא תניעהו בכל פעם שאשר יעמוד לסמן באוזנה. זה מצליח בסוף. ואז הוא מבקש שאאחוז כך שראשה לא יזוז. רכנתי לעברה והצמדתי כף ידי השמאלית מאחורי ראשה וידי הימנית עוטפת סנטרה ומכסה עד מתחת לאוזן. בעדינות האחיזה. והקטנה, כמו הבינה שלא צריך לזוז. בביטחון ובנתינת אמון מוחלטת , היא לא זעה. לרגע השמיעה ציוץ זעיר מאי הנוחות שנגרמה כאילו אומרת "מה זה?". עובר אשר לאוזנה הימנית ואני מחליפה ידיים ואוחזת ברכות בראשה ושוב מוסרת היא עצמה בביטחון ובאמונה שלמים. וחוזר אותו ציוץ זעיר ונשמע. ובזה זה תם. שקטה הביטה על סביבותיה. הרימותיה בזרועותי ושתינו מביטות במראה הגדולה. עיניה מחייכות, שלוו מבטן. סמדר תקבל אותה לזרועותיה ואנחנו יוצאות חנותו של אשר.
בדרך הביתה תשב בכיסא כשהיא אוחזת בדובי בצבע תכלת, המחובב עליה, והיא אוחזת בו כמו שאוחזים בה. פניו אליה, ידה השמאלית מחבקת כתפו והימנית על מותניו. לאט נרכן ראשה אליו ונעצמות עיניה. שלווה היא. עיגולי זהב זעירים מעטרים תנוכי אוזניה. נקודות אור בפנים הנבונים האלה.



22/6/2012


ענווה


הרכין הברוש בחצר ראשו. שחה צמרתו. שפל מראהו, כזקן חולה. הוא איננו בוכה. מקבל עליו את שבא לו. מביטה עליו ועוברים הדברים בינינו והיד מושטת ללטף, להרגיע והלב מעביר ברכתו שהכל יהיה בסדר. ותופיע תמר בבוקר ותדבר על העץ, מציעה להרים תומכות וליישרו. והיא תפנה ליגאל שמיד ייענה, ויציע לכרוך מסביבו חבלים ולהדק אותם אל מעקה המרפסת בקומה השנייה. ויעמלו השניים. יניחו סולם גבוה מקצה זה, ומקצה אחר, ויקשרוהו בחבלים וירימו צמרתו. וישקוהו מים לרוב ודשן יטמן באדמה מסביבו והנה עומד הוא רם, מחדש. וקצה הצמרת, שאינו כרוך, מתעורר לחיים חדשים, מעז להרים ראש, מצביע על נוזל החיות השב להתרונן בעורקיו.

בוקר למחרת. שולחת מבטי אליו ו"בוקר טוב" עובר בינינו. מבורך. שליו. מבטיח.



13/6/2012


הבמאי אבידע ליבני עם הזמרת בהקרנת הבכורה של הסרט "לשוב בחזרה".



23/5/2012


אחים

ארבעה ילדים. שחורים דוברי צרפתית. אחים. מראם משובב. מרנינים את הבוקר. כמו ציוץ ציפורים, כמו ניצני עלים. כמו תכלת זוהרת.

הילדה, עטור ראשה חמדה סיכות צבעוניות. שמלתה הלבנה זוהרת על רקע העור השחור, המבהיק. תתהלך אוחזת ביד אחותה הקטנה. הגדול, רך, שתמיד דבר מאכל בידו, ירכן אל אחיו הקטן ויתמוך בו כשהוא יירד במדרגות. ייעצר לרגע, יקח את הכריך מיד אחיו הקטן, יחצהו לשניים, ובבלע אחד, ישליכו אל פיו והקטן, מחרה מחזיק אחריו, ויטמון את הבלע אל פיו גם הוא, רק שגדול הבלע ולחייו מתנפחות , מקשות על הלעיסה.

והבינוני פיקח מכל האחים. גופו כחוש. בריא. עיניו בורקות רֵעוּת שתוכל לסמוך עליה. משנכנסה מכונית למגרש החנייה עטף בידיו את שכמותיו של אחיו הקטן, מזיזו מדרך סכנה. כשיראה את אחיו הגדול עומד על עומדו, בוהה, יגיע אליו ובשתי ידיו הדקות, ינערו בדחיפה קלה, "Allez" יאמר לו. קדימה!

מתמהמה האח הקטן, מסוקרן מסביבתו, וכשנתן דעתו שֶׁרִחֲקוּ אחיו, ירוץ אחריהם כאיילה שלוחה, גמישים אבריו, עליצות נובעת ממנו, ממלאה את האויר רננה.

מרחוק אשמע צהלת קולותיהם ואציץ מהחלון לברכם לשלום. מתמלאת הודייה. שמחה לראותם. צועדים הם לבית ספרם.

אלהים עמם.



docaviv 2012


הקרנת בכורה "לשוב בחזרה" סרטו של אבידע ליבני.

"הכשרון של האחד משלים את הכשרון של האחר. המיטב של השניים בא לידיי ביטוי והתוצאה משהו יפה. מרומם. זה מה שעשה הבמאי אבידע ליבני. כמו מנגינה שאין בה תו מזוייף.
ומאחורי השניים יעמוד המיטב של המפיק אודי זמברג, שאיפשר זאת.
וקיימת זיקה, שתמיד תביא לידיי ביטוי את היפה שבאחר."




"תשקע חמה וליל צעיר יצליח
לבנות גשרים על אלף חלומות.
כוכב זעיר יזהיר על פני רקיע
ואת תדעי למי לך להודות."




"איזה בן יש לכם!" - עם ההורים של הבימאי אבידע ליבני.




"וקיימת זיקה, שתמיד תביא לידיי ביטוי את היפה שבאחר." עם הבימאי אבידע ליבני.

דוקאביב 2012 הקרנת בכורה "לשוב בחזרה" סרטו של אבידע ליבני.



2/4/2012


ספור על סוס

בוקר מוקדם. קול פרסות סוס מגיע לאוזניי. ואני חושבת לעצמי: "סוס עם עגלה עובר ברחובנו". הנקישות ממשיכות. מציצה מחלון המטבח וסוס, לבדו, מתהלך אנא ואנא. חוזרת לשטיפת הכלים, מנסה להתעלם, בלבי עוברת מחשבה: "שמישהו אחר ידאג לו". מנסה להשתמט. ונקישת הפרסות ממשיכה. שוב בחלון. מביטה. מסתובב הסוס על עומדו, מביט לעברים כמחפש, כאילו איבד דרכו. חרדה נובעת ממנו. "איך קוראים לסוס שיבוא אליך" תוהה לעצמי. מחליטה למחוא כפיים בעדינות. והסוס ניגש קרוב, זוקף אוזניו, פונה עורף ושב על עקביו.
מעירה את שכנתי תמר. "ישנו סוס שמסתובב ברחובנו". "מייד אצא אליו" משיבה תמר. "אולי הוא רוצה לשתות מים!". והיא תרד אליו כשדלי בידה. מסרב הסוס לשתות, מתרחק לרחוב הבא, קול נקישות פרסותיו הולך ומתעמעם. תמר תלך אחריו.
מחליטה להעיר את שכני עמיחי, שידו טובה עם בעלי חיים, ויירד גם הוא. כחצי שעה עוברת והסוס שב לרחובנו אחוז בידו של עמיחי ותמר הולכת בעקבותיו. "סוסה" הם אומרים לי. היא מוכנסת לחצר ביתנו, שרחבה היא ועטורת דשא. לחוצה הסוסה ותתהלך מעט מפוחדת.
באחד מספרי המתח של דיק פרנסיס קראתי שסוסים אוהבים גזר. מחפשת במקרר ומוסרת את הגזר לתמר מהמרפסת. אוכלת הסוסה בשקיקה. רצה תמר ומביאה עוד, מעט נרתעת תאכיל את הסוסה גזר.
ועיני הסוסה מביטות. טובות עיניה מלאות השראה. רך המבט וכנות עצומה בו.
ומסר של רעות עובר בינינו. התרגלה כבר. והיא תחכך ראשה בעמיחי, שלא ירפה מלאחוז בה, כאילו מכירים משכבר הימים.
ויעמוד עמיחי עם הסוסה, מחזיק ברסנה, משעה חמש בבוקר עד עשר, ולא יעלה על פיו שמץ תלונה.
מצאנו לה מקום בחוות סוסים ברמת-השרון. קראנו לה תום.



18/3/2012


בוקר. מוקדם. ארבע בבוקר.
נשענת על מעקה המרפסת. שמיים כהים. צחים. מתחילה את עבודות הבית. שמחה. כורעת אל המרצפות, נהנית לשטוף אותן.
שחר מפציע. חדש תמיד. מבורך, מבטיח טוב.

וורודים השמיים במזרח. שלווים. רכונה אל המעקה. מבט לשמיים. עפאיי העצים, עירומיי עלים, מסתעפים כמו מנגינה.
משתהה על עמדי, רוויית שלום ושקט שלא יופרע. נושאת עיניים לשמיים.

אתה חופשי.



15/02/2012


שיפצתי דירתי. מרצפות חדשות. צבעוניות. עבודת יד. ואריאל. בן ששים. יירצף על ברכיו. אחת אחרי השניה, ידיו נוגעות בכל מרצפת במיומנות, בשקידה. והרבה אחרי שהלך ואני אלך על המרצפות, עדיין אראנו, רוכן על ברכיו, נוגע במסירות בכל מרצפת. ופני מתרחבות בחיוך.

ויהיה איסמאיל. שעשה את הקירות וליטש מרצפות. מוסלמי. הגיע מתורכיה לפני שבע עשרה שנה. מיד התחבבנו אחד על השני. ונשב על גרם המדרגות מחכים שתתייבשנה המרצפות, ונשתה תה. שקט בינינו. מרגישים כמו משפחה.



12/1/2012


יושבת בביתי. עסוקה בקריאה. צליל של חיתוך ירקות עולה מן המטבח. מגיע לאזני. והצליל משובח. משתבצת בהכרתי המלה - יושר. האשה שחותכת ירקות במטבח עושה עבודתה - יושר. ונעים הצליל וההרגשה - עשייה שיש בה כנות. ואומר לה. ופניה מצאו תואמן וחיוך נדיב מרחיב לחייה.